קיי ואח' נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.לפני תביעה שהגיש התובע לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למכוניתו בתאונת דרכים, שארעה ביום 12.4.10.

בתאונה היו מעורבות שתי מכוניות, מכונית התובע ומכונית נוספת, שבה נהג נתבע 2. נתבעת 1 (להלן – הנתבעת) היא החברה המבטחת את התובע, ואילו נתבעת 3 היא החברה המבטחת את נתבע 2.

2.התאונה ארעה סמוך לצומת הרחובות גולומב ואבל פן בירושלים. נסיבות התרחשות התאונה אינן במחלוקת: בזמן התאונה נסע בנו של התובע, יונתן, במכוניתו של התובע. יונתן נסע ישר במורד רחוב גולומב, שהוא כביש ראשי בעל מספר נתיבים, כאשר לפתע הגיח נתבע 2 מתחנת הדלק שמשמאל בניסיון להשתלב בתנועה, ופגע במכוניתו של התובע, בצדה השמאלי. כתוצאה מהתאונה ניזוק החלק השמאלי-קדמי של מכונית התובע. עד כאן העובדות המוסכמות.

3.לטענת התובע, כתוצאה מהפגיעה בצד שמאל ניזוק קשות גם החלק הימני-קדמי של מכוניתו, וזאת בעקבות תזוזה עזה של הפגוש הקדמי של המכונית.

נתבעת 1 לא קיבלה את טענת התובע, כיוון שלטענתה לא נמצא קשר סיבתי בין מוקדי הנזק. בעקבות זאת, סירבה לשלם לו את תגמולי הביטוח עבור מוקד הנזק הימני, בסך 1,796 ₪. כמו כן, לטענת התובע, בשל עמדת נתבעת 1, נגרמו לו נזקים נוספים, כגון – השתתפות עצמית בנזק והשתתפות עצמית בגין ירידת ערך, והוא העמיד ראש נזק זה על סך של 3,730 ₪.

בסך הכל מבקש התובע לחייב את הנתבעים לפצותו בסכום כולל של 5,935 ₪.

4. מנגד, נתבעת 1 טוענת, כי התובע לא הביא ראיות הקושרות את מוקד הנזק בצדה הימני עם אירוע התאונה, ולכן אין לחייבה בתשלום תגמולי הביטוח בגין הנזק בצדה הימני של מכונית התובע.

5.ביום 13.7.11 העבירה נתבעת 3 לתובע המחאה על סך 4,205 ₪, סכום הכולל את ההפסדים שתבע ממנה עקב התאונה, בצירוף הפרשי הצמדה ורבית כדין וכן תשלום בגין חיוב התובע באגרת בית המשפט.

לאור זאת, דין התביעה כנגד נתבעת 3 להידחות.

6.בדיון חזרו הצדדים על טענותיהם בכתבי הטענות.

בנו של התובע, שנהג במכוניתו בזמן התאונה, לא התייצב לדיון, והתובע הסתפק, אפוא, בהגשת תצלומים של הנזק שנגרם למכוניתו. מנגד, גם נתבע 2 שנהג ברכב הפוגע, לא התייצב לדיון, כך שלא נשמעו עדויות באשר לאופן התרחשות התאונה וכן לא ביחס לנזק שנגרם למכוניתו של התובע כתוצאה מהתאונה.

7.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושמעתי את הצדדים, ולאחר ששבתי ועיינתי בפרוטוקול הדיון ובמסמכים, החלטתי לדחות את התביעה.

כידוע, במשפט האזרחי חל הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה" ועל התובע היה לשכנע את בית המשפט, כי גרסתו עדיפה על פני זו של הנתבעת. במקרה זה לפני שתי גרסאות סותרות, כאשר שני הנהגים לא התייצבו לדיון ולא הובאו עדים חיצוניים אחרים שראו את התאונה. התובע, מצדו, לא הציג גם חוות דעת מקצועית ולא זימן לעדות עד מומחה, שיסביר את היתכנות גרסתו ואת הקשר הסיבתי בין שני מוקדי הנזק.

משכך, אין ביכולתי לקבוע כי כתוצאה מהפגיעה בדופן השמאלית-קדמית של המכונית נגרם נזק גם לדופן הימנית, כטענת התובע, ולא שמוקד הנזק הימני נגרם מסיבה אחרת שאינה קשורה לתאונה, כטענת הנתבעים.

אציין, כי דוקא מיקום הפגיעה במכונית התובע וצורת הפגיעה מתיישבים יותר עם גרסת הנתבעים: אם נכונה גרסת התובע שלפיה הנזק בצד ימין של מכוניתו נגרם כתוצאה ישירה מהפגיעה בדופן השמאלית של מכוניתו, כי אז היינו רואים מעיכה או קימוט של מכסה המנוע או תזוזה של המנגנון הפנימי של הרכב.

מיקום הפגיעה וצורתה, פגיעה חזיתית של מכונית נתבע 2 בדופן השמאלית-קדמית של מכונית התובע מתיישבים יותר עם המסקנה שהפגיעה בדופן הימנית הינה תולדה של אירוע אחר.

אף על פי כן, הגעתי כאמור למסקנה, כי כל אחת מהגרסאות אפשרית ואין ביכולתי לקבוע כי גרסה אחת מסתברת יותר מהשנייה.

8.סוף דבר, מהנימוקים שפורטו לעיל, התביעה נדחית.

כל צד ישא בהוצאותיו.